החיה השמינית – הסלמון

דגי הסלמון חיים במקווי מים גדולים מאוד כמו האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט ובימות ובימים גדולים נוספים. צורך זה של הסלמון למרחבי המים מסמל את סגולת נפשנו הנעה בתוך מרחביה האין סופיים על פני קשת הרגשות בה בורכנו. נעה וחווה את מגוון הרגשות שעולמנו הפנימי מפיק לאורך נתיב חיינו. רגשות כמו כעס אכזבה ועצב עמוק מצדה האחד של הקשת, ורגשות אחרים כמו סיפוק, הנאה ושמחה בצדה השני.

דרכו של  הסלמון לשוב כבוגר ולהפרות את הביצים שהטיל בדיוק בנקודת המקום בלב המים בו הוא עצמו בקע מהביצה, מזכירה לנו את הכוח שמאפשר לנו לשוב ולהתחבר מידי פעם מחדש לעוצמה הראשונית של נפש הילד שבנו. עוצמה שבאה לידי ביטוי באיכויות התום, האמון, היצירתיות והסקרנות האין סופית שאתה הגענו לעולם הזה. איכות ראשונית זו הייתה זמינה לנו ועמדה לרשותנו עד לעת בה רכשנו הרגלים מעכבים. הרגלים שנוצרו ונבעו מהמפגש שלנו עם חוסר האונים הפנימי שלנו. מפגש זה של הילד הגדל בחסות מבוגר המנווט את דרכו של הילד על פי שקולי דעת שלא אחת אינם תואמים את תנועת הנפש הילדותית מקנים בתהליך הגדילה והצמיחה דרכי התנהגות שנובעים מפחד, חשש והיסוס. הרגלים אלה מצמצמים את איכותה של הסקרנות וממירים אותה ברצון להצליח, לרצות אחרים ולשאת חן בעיני בעלי סמכות או אחרים שהנפש מזהה כמשמעותיים לקיום. הרגלי תלות אלה הופכים להיות המנוע של תנועת חיינו קדימה.

השבתו לדרך חיינו של "מנוע  הסקרנות הראשונית," עשויה למגר את הפחד מפני תחושת האפסות והחשש מהלא נודע ולהפוך שוב כבילדותינו את המפגש עם כל אדם לחוויה לימודית ואת הציפיה לרגע העתידי לתעלומה מלהיבה.

סגולת הסלמון מזכירה לנו שכמו שיש בכוחם של הדגיגים הצעירים שבוקעים מהביצים ונישאים בקלות עם הזרם במורדו לשוב ולשחות נגד הזרם למקום בקיעתם כבוגרים, כך גם יש בכוחנו יכולות ותעצומות של זרימה והתקדמות –חזרה, לעבר איכויות  האמת הפנימית שלנו. איכויות ששקעו להן  בשכבת האבק של ההרגלים הנרכשים. אמנם גילויי ההתנגדות של הסביבה או ובעיקר העמדה העיקשת של הרגלינו הקבועים מקשים את תנועתנו הפנימית לעבר מקורות הנפש הראשוניים שלנו , אך עיקשות זו יודעת להמיר את משאביה להתמדה נלהבת לחשיפת מקורות אלו בטרם כוסו בגבעות ובהררי העומס של הרגלי המצוקה ההישגית.

סגולת הסלמון מזכירה לנו שהמאמץ כדאי. שהמקום הראשוני שבתוכנו שלעברו אנו שוחים מול הזרם הוא מקום החוכמה והידיעה הפנימית שלנו. המקום המופלא הזה שתמיד ממתין לנו. המקום שמוכן לשמש מצע הפרייה מתחדש לפיתוח כוחותינו ולצמיחת האישיות הלומדת.

סגולת הסלמון מזכירה לנו שכאשר אנחנו מעוגנים בנקודת האמת הפנימית של חיינו וכמו דג הסלמון אנחנו יוצאים ממנה ושבים אליה בכל רגע מחדש, הרי שאז, כמוהו אנחנו סוגרים את מעגלי חיינו. סגירת מעגלים בחיי אדם מהווה מקור אושר ושמחה. אין חוויה הדומה לזו שאנו חווים בעת שאנו מביאים את אירועי ומחזורי חיינו לכדי השלמה ושלמות. אין תחושת רוגע ושקט כאותו רגע בו נפגשים בתוכנו רגעי פעם עם רגעי עכשיו.

סגולת הסלמון הקשוב להמית קולות המים הזורמים והשוקט עם  דממת מעמקי הים, מחברת את הידיעה הפנימית שלנו למשאביהם הנסתרים של האוקיינוסים בהם מאוחסנת הרוח האנושית. היא מזכירה לנו את ערכו של הקשב הפנימי לשמע דממת עצמנו. היא מורה לנו על  תועלתו של הקשב הפנימי כאשר אנו מאזינים לחכמת דברי האדם וקולות החיות המזדמנות לנו בדרך. הקשב ללקחי האדם ולהמיית החיות מעשירות את עולמנו הפנימי, מאפשרות לנו לזהות את הטוב ולברוא בתוכנו חיים רבי אהבה יופי ועניין.

סגולת הסלמון מלמדת אותנו לראות בעיקולי הנהר מראות משקפות לדרך הרפתקת חיינו. היא ממליצה שנבחין עד כמה מרתק כל עיקול מתפתל. היא מציעה שנבדוק עד כמה מקפל כל פיתול בקרבו שיעור משכיל לסלילת נתיבה של האמת הפנימית המנווטת הגדולה של דרך חיינו.

אנו יכולים לעצום את עינינו ולגלוש  לתוך חוויית גופו של דג הסלמון השוחה נגד כיוון זרימת המים. אנו יכולים לחוש את זרמי המים הנחצים בעת התקדמותנו בתוכם ומחליקים משני צדי גופנו. נחוש בתחושת גופנו בעת  ההתקדמות שלנו מנגד לכיוון הזרימה. האם אנחנו נהנים מתנועות גופנו היכולות לו? האם אנחנו עייפים ממאמץ החתירה בסנפירי גופנו? או אולי ממלא אותנו המאמץ בשמחת תנועה ומרץ? נבקיע במבט עינינו מבעד לשכבות המים ונצפה במראה קרקעית הנהר. הצלולים המים? הנראית הקרקעית לעינינו? ומה המראה? נחווה את האוויר שמתמוסס בזימי הנשימה שלנו ונרשה לעצמנו לרגע אחד להתנסות בחשיבה דגית חשיבה נקייה ללא מלים שבה המוח מלא רק באיתות החווייה החושית. נחוש את קרירות החשיבה נטולת המלים הזו וניקח את זיכרונה אתנו להמשך דרכנו כאנשים שראשם עמוס יומם ולילה במלים שמייצגות חשיבה אנושית.

לאיטנו נשוב ממעמקי הנהר לחוויית האדם שאנחנו …