לרוב, כאשר מבקשים מאתנו לעצום את עינינו ולהיזכר באירוע שהשפיע על חיינו. יש להניח שנעלה זכרונות שנושאים בחובם רגשות כאב, כעס תיסכול ואשמה ולא זכרונות של רגשי אושר וברכה.
הסיבה לכך שרוב בני האדם מעלים רגשות קשים בעת שהם מתבקשים להעלות זכרון אירוע כל שהוא מחייהם היא בגלל שתשומת הלב שלנו מופנית מדרך הטבע בכל רגע ורגע מחדש ובכל עשייה בדרך חיינו לריפוי כאבי העבר שלנו. מקומות הכאב והפצע שבתוכנו שנפערו בילדותינו והועמקו לאחר מכן נותרו פעורים ולעתים אף שותתי דם ומוגלה. לרוב הם גם בלתי מטופלים ולכן הם תובעים מאתנו בכל רגע ורגע ריפוי מיידי. ברגע שמזדמנת לנו לרוב בני האדם, הזדמנות להעלאת רגשות רגשות הכאב והפצע הללו צפים ועולים ראשונים על פני השטח מתייצבים כחיילים במסדר מוכנים ומזומנים שנסב אליהם את תשומת לבנו המרפאה.
לעומת זאת זכרונות רגעי האושר והברכה שבחיינו אינם תובענים ומצפים לתשומת לב מיידית ולכן יש לנו נטייה לדחוק אותם לפינות נסתרות ולהתייחס אליהם כאל החלק המובן מאליו של חיינו ולא להסב אליהן תשומת לב מידי רגע מחדש.
בתחרות הנצחית בין הכאב לנחת בחיינו הנצחון המוחלט ברוב המקרים נתון לרגשות הכאב והסבל שיודעים להשתלט על כל המרחב הפנימי של העולם הרגשי שלנו לעשות בו כמיטב מומחיותם באמצעות מחשבות מעוררות כעס, זעם, תסכול והאשמה עצמית או האשמת הזולת. הם דוחקים הצידה את רגשות הברכה את זכרונות רגעי השמחה והנחת וצובעים את המרחב הפנימי הרגשי שלנו בצבעי אפור שחור ודוחקים בשתלטנות את זכרונות ברכת חיינו מעבר למרחב הרגשי שלנו. שם הם מוטלים להם בצד דמומים ונטולי צבע כאותה אבן שאין לה הופכין.
בשעה כזו העולם מצטייר לנו עויין ולעתים על סף חורבנו וקורות חיינו מצטיירים לנו כמסע רב תלאה שגורלנו בו הוא לחוות אין סוף חוויות של כשלון, תסכול וכאב שמלוות כל צעד וצעד בדרכנו במסע זה.
האם אכן זה מר גורלנו לצעוד במסע חיינו נושאים בלבנו את כל פצעי ותלאות העבר מצליפים בהם בעזרת מחשבות בקורת ואשמה ומעמיקים אותם הלוך והעמק, הלוך והעמק.
האם אכן גורלנו הוא שזכרונות הברכה שלנו ימיו מוטלים במחסני הרגש נכנעים להתמכרותו של מוחנו למחשבות תבוסה נחיתות והאשמה?
כדי ליצור איזון מול מחשבות הכאב כדאי לנו להתרגל לרגעי היזכרות בחוויות של ברכה ונחת בחיינו . ניתן לעשות זאת באמצעות מחברת שבה נרשום מידי פעם את רגעי הברכה שבחיינו. את הדברים הטובים שמתרחשים בהם. את רגעי הנועם, החברות, הסיפוק והשמחה ונחזור ונקרא במחברת הזאת מידי פעם בפעם. אפשר גם ליצור לנו לאורך היום רגע של ברכה רגע בו נעצור את חיינו ננשום נשימה עמוקה נעצום את עינינו ונזמין לתוך חיינו זכרון של רגעי אושר. ככל שהתת מודע שלנו יספוג את האינפורמציה הזאת הוא ייצור בקרבנו תודעה של תודה על חיינו המבורכים. ההתכוונות שלנו לחיות חיי תודעה של ברכה ותודה כהרגל פנימי תסייע לנו להשקטת המרחב הרגשי שלנו ולריפוי הכאב הפנימי.
כתיבת תגובה