חכמת הזקנה – לחיות את מלאות החיים

בשירי סוף הדרך מתארת המשוררת לאה גולדברג את מסע החיים בארבע שורות קצרות וכה היא כותבת:

הדרך יפה עד מאוד – אמר הנער

הדרך קשה עד מאוד – אמר העלם

הדרך ארכה עד מאוד – אמר הגבר

ישב הזקן לנוח בצד הדרך.

מה רואה הזקן ממקום מושבו בסוף הדרך. אולי הוא עייף ממסע הדרך הארוכה שהלך בה לאורך חייו והוא עוצם את עיניו ויושב מנמנם לו על האבן מנותק מהולכי הרגל האצים חולפים על פניו בדרך רבת התנועה? או אולי צופה הוא בהולכים ויודע שעוד רגע קט גם הם ימצאו את האבן עליה ישבו לנוח מעמל הדרך? ואולי יושב הזקן צופה מרותק לתנועת ההולכים מבעד לתימרות האבק שמעלים רגלי ההולכים בדרך? או אולי הוא מרותק למראה הזבוב שעף לו  חולף מתחת לאפו. הוא מקשיב לקול זמזומו ומחייך לו בהנאת זקנים שלווה?

כל זקן נח על האבן שמתאימה לו ושהולמת את מסע חייו. ואנו ההולכים עדיין בדרך היפה, המייגעת והארוכה הזאת מוזמנים להשתמש במראה הזקן הנח כבמראה למקום הפנימי של הזקן החכם שבתוכנו. גם הוא כמו הילד הפנימי שלנו חווה את מלאות החיים. כאשר אנחנו ילדים וזקנים אנחנו פנויים לחוויה הזאת שבה כל דבר שמתרחש סביבנו ממלא אותנו עניין. התינוק בעריסתו כמו הזקן מתבונן גם הוא בעניין ובסקרנות במראה הזבוב החולף מול עיניו לאורך דקות ארוכות. שניהם התינוק וילד חווים לרגעים ארוכים את כל עולמם במראה הזבוב הנע סביבם.

כאשר אנחנו מתבגרים והופכים לאנשים ונשים שעסוקים במסע הדרך אין אנחנו פנויים למבט הסקרנות והפליאה של הילד והזקן בזבוב החולף מול עינינו. במקרה הטוב אנחנו לא מבחינים בהם ובמקרה הרע מראה מעופם ובמיוחד קולות זמזמם של הזבובים מטרידים אותנו ואנחנו מוכנים למחוץ אותם בין כפות ידינו. לו רק שייעלמו לנו כבר מהעיניים. מבט העין של הבוגר והמבוגר שלנו על העולם הוא מבט תועלתני.

הבוגר עסוק בשאלה מה יצא לי מזה? האם אני פועל נכון בדרך לתוצאות? מבטו של הבוגר הוא תכליתי וממוקד בתפיסת ההישג. אין לו פניות נפשית לעצור לרגע ממרוץ דרכו הנחווית כקשה וארוכה כדי להעיף מבט בתרומתו של זבוב שחולף בשולי עולמו הפנימי. כדי לעצור את המרוץ ולחוות את מלאות החיים זקוק הבוגר לגירויים דרמטיים שמרעידים לטוב ולרע את עולמו הפנימי ועוצרים אותו ממרוץ הקיום.  חופשה בחול, טיול אתגרי, סרט מזעזע, ספר מנער, כל אלו הם מתווכים בין הדרך האצה לו לעולמו הפנימי המרוקן מחוויות עונג ילדותיות וזקנות. בדרך מרוצו הוא שכח כבר את חוויות מלאות הזבוב של ילדותו ועדיין לא הגיעו ימיו לחוות את  חוויית מלאות הזבוב של הזקנה.

ולכן כדאי לזכור שמראת הזקן היושב לנוח בצד הדרך היא מראה שמאפשרת לנו לעצור ממרוץ הבוגר שאנו ולהתבונן סביבנו . להבחין בפרטים הקטנים ובגירויים העדינים שמרכיבים את מלאות חיינו. להריח בעונג את ריח החביתה, לצפות כמגלים לראשונה בירח העולה. להתענג למראה שונותם של הבריות שסביבנו וללטף כמו פעם כשהיינו ילדים וכשנהייה זקנים את גבו המצטמרר של החתלתול.

מלאות החיים איננה קשורה להישגים שלנו היא קשורה לדרך שבה אנחנו בוחרים ללכת בדרך החיים. האם אנחנו בוחרים לחלוף על פניה במהירות כשעינינו צמודות למטרה הניצבת בסוף הדרך או שאנחנו מהלכים לנו בה בנחת בעיניים פקוחות כעיני הילד ובלב פתוח כמו לב  הזקן המחייך בשמש.  נהנה ממגע חום קרניה בגבו ויודע שכל שעה  בעולמנו  היא מתנת חינם שאין דומה לה. בלי קשר להישגי חייו. אלא החיים כמו שהם, בכל מצב ובלבד שיש בהם אבן לנוח עליה וקרן שמש להתחמם בה ולראות לאורה בעיני הפליאה של הילד את מלאות החיים שלנו שמשקפת את מלאותו האין סופית של הקיום האנושי. ולהודות רק להודות על כל רגע ורגע של חיים.