החיות הן המורות הגדולות שלנו. כאשר האל סיים לברוא את העולם ואת האדם הוא נתן לאדם תפקיד חשוב, לתת שמות לחיות. האל בחר בתפקיד הזה כדי לאפשר לאדם להתבונן היטב בחיות שסביבו. התבוננות ממוקדת יוצרת כמובן השוואה. האדם גילה את הדומה והשונה שבינו ובין החיות. הוא גילה שחלק גדול מאיכויותיו נמצאות גם אצל החיות וההתבוננות בהן מאפשרת לו להתחבר ולהכיר את כוחותיו. התבוננות זו הכניסה אותו לממד של המודעות העצמית. כאשר האדם הכיר את התנהגות החיות, הוא התחיל להכיר בסגולות המשותפות לו ולהן וגם במיוחדות שלו לעומתן. האדם הקמאי זוכר את החוויה הקדומה הזאת. לכן בתוכן החיים הקמאיים ההתבוננות באיכויות החיות, מהווה חלק ממכלול חייו של האדם הלומד. לכן הן נקראות "חיות סגולה," או וגם ”חיות המורות." כמו בתחומי ידע קדום נוספים שאליהם שב האדם המודרני ולומד אותם לצורך התפתחות פנימית וריפוי, גם במפגש שלנו עם החיות אנחנו שבים ומסתכלים על החיה, לא רק כנושא למחקר בתחום ידע הזואולוגיה, או כמוצג מסקרן ומבדר בגני חיות, אלא החיה מהווה נושא להסתכלות לימודית מרפאה ומקדמת. אנחנו מתבוננים במראה גופה ובאורח בחייה כבמראה להיכרות ולמפגש עם הכוחות הפנימיים שלנו ועם המיומנויות שקבלנו כדי להוציא את הכוחות האלה מן הכוח אל הפועל באמצעות עשייה לטובת עצמנו ולטובת העולם. בכל "מעגל נשים" מהוות החיות את אחד מאמצעי הלמידה המרכזיים. אנחנו נפגשות עם החיה באמצעות מערכת הקלפים שנקראת "קלפי סגולה", לומדות להשתמש בה כבמראה ובונות כלים לפעולה כדי לשכלל את עצמנו ולהשיג את מטרות חיינו.
כתיבת תגובה