כבר מילדותינו מלמדים אותנו לפעול בהגיון. תהיה הגיוני אומרת האם לילד שלה שמתעקש על שלו. וכך אנחנו מעבירים את חיינו בעקבות מדריך ההיגיון הפנימי שלנו שמוביל אותנו בנתיב ה"בטוח" אל ההצלחות. לעתים אכן אנחנו הולכים בעקבותיו למקומות טובים ולעתים אנחנו כושלים בדרך וחווים תחושות של ייאוש, אכזבה, תסכול ואף דכאון.
הזקנה החכמה שכבר עייפה מדרך ההיגיון המאמצת מרפה את חישוק הנחישות המוביל את הצעירים בדרך. כבר אין בכוחה לצעוד תמיד בעקבות צו ההיגיון. כובד הדרך משרה עליה עייפות וחולשה. אין היא מסוגלת יותר להישמע ולהיכנע לצו ההיגיון שמצווה עלינו להתמיד באורך רוח וליזום ללא הפוגה. דרך זו של התמדה, יוזמה ונחישות אינה מתאימה לה יותר. לעתים היא נחלשת פיזית ואנרגטית והיא ברצונה או בעל כורחה מוותרת ופונה לדרך אחרת. הדרך האחרת מוליכה אותה פנימה אל החלומות שנשכחו, התחביבים שהוזנחו הזיכרונות שצפים. את מקום התביעה להישגים, את עוצמת הלחץ החברתי והתחרות הטבעית תופסים מקומות חדשים של המיית הלב ותחושת חלופיות הזמנים. איכויות אחרות כמו חכמה עמוקה, אמונה פנימית, ויצירתיות כן יצירתיות, תופסות מקום ומתגלים ממדים חדשים. ואין לנו אלא להעיד שאינו דומה האחד שרץ לאחד שהולך לאיטו.
" ישב הזקן לנוח בצד הדרך "מספרת לנו לאה גולדברג. הזקנים בתיאור שירי סוף הדרך יושבים לנוח בצד הדרך ושם ביושבם על האבן הם מתבוננים בהולכים בדרך. לעתים ההלך הצעיר נעצר ומוכן להקשיב להם והם מעניקים לו את עצתם עצת הזקן, שהיא לעולם "הקשב לצו ליבך". הם אינם מערערים על דרך ההיגיון אך מזכירים לנו בכל רגע מחדש את ערכו של צו הלב.
לכל אחת מאתנו יש בקרבה זקנה חכמה . בדיוק כמו שבקרב כל אחת מאתנו נמצאת גם הילדה הסקרנית. הזקנה החכמה הזאת, הזקנה הפנימית הזאת שבתוכנו שמאז יום הלידה שלנו מייצגת את העתיד שלנו ומבקשת מאתנו, מהילדה ומהאישה הצעירה שבתוכנו לעצור לרגע קט ולהקשיב לצו הלב המשותף של כל חלקי הנפש שלנו . שם מעבר לכל החלקים מעבר לכל הקולות הסותרים הנלחמים אלו באלו ישנו רובד עמוק מאוד שממנו בוקע ועולה הקול הפנימי שיודע הכול. שהיה כבר בכל ימי חיינו אלה שהיו ויהיה באלה שעתידים להיות. הוא יודע לבטא ולהשמיע את רצון האמת, את צו הלב שבתוכנו. היא הזקנה שבתוכנו הייתה מאז ומעולם בכל המקומות ובכל הזמנים והיא מכירה אותנו ואת עולמנו הפנימי טוב יותר מכול חלק אחר שבתוכנו. הקול שלה הוא הקול הצלול מבין כל קולות הנפש שלנו ואין עלינו אלא להיעצר לרגע ,לדמום ולהקשיב פנימה לתוך ליבה-ליבנו. אין עלינו אלא לעצור לרגע קט ממרוץ חיינו ולשבת לצד הדרך ולהתבונן בהולכים בה. אין עלינו אלא להיעצר ולנשום מלוא ריאותינו אוויר צח. אין עלינו אלא לשאת עיניים לשמיים ולספוג את מאור התכלת ולהקשיב פנימה. תמיד רק להקשיב לתשובה הנענית לשאלה מה את רוצה בעצם לעשות בחיים האלה שניתנו לך מתנה.
עצרי לרגע את מרוץ חייך. שבי לך בשקט בחיק הטבע או בדממת חדרך , עצמי עינייך והמתיני לזקנה הפנימית. היא תופיע. נשמי לאיטך ושאלי את שאלת חייך במלים הבאות: מהו צו הלב לרגע הזה? המתיני בדממה. רק המתיני. אפשרי בהמתנה שקטה זו לזקנה החכמה בתוכך להתגלות. אולי היא נראית כאמך? או דומה לסבתך? או אולי מזכירה לך את אחת הדודות שלך? ואולי היא דומה רק לעצמה בכל מקום היי שקטה ואפשרי לה לומר לך את דברה את דברך…
תודה על שאת מזכירה שוב ושוב את חוכמת האינטואיציה של הזקנה שבתוכנו אל מול ההגיון שלעיתים קורובות משבש לנו את הדעת, את החושים ואת הראש.